אל תאפשרו למבערי האינפרא-אדום שלכם להפוך למקור סיכון באזורים כימיים
בואו נהיה כנים: חימום חומרים בתהליכי ניקוי כימי הוא משימה מסוכנת. כשאתם נמצאים בסביבה של חומרים דליקים ואדי חומרים נפיצים, מנורת אינפרא-אדום רגילה אינה רק כלי – היא גם מקור סיכון.
לכן אנו בונים את מנורות האינפרא-אדום שלנו ללא אוזון, ומשתמשים בסוג מיוחד של צינורות קוורץ. כך אנו מוודאים ששום דבר לא יגרום להתלקחות, ושהציוד שלכם לא יישרף.
הבעיה הסמויה של האוזון
רוב מנורות הגלים הקצרים מפיקות אוזון (O3) בגלל האור האולטרה-סגול שהן מפיקות. בחדר נקי זה אולי לא יהיה חשוב, אך בסביבה כימית? אוזון אוהב להגיב עם חומרים אורגניים. הוא יכול לפגוע בחומרי האטימה שלכם, ואף לגרום לתגובות שאתם בכלל לא רוצים.
כדי לפתור בעיה זו, אנו משתמשים בסוג מיוחד של צינורות קוורץ. הם מסננים את אורות האולטרה-סגול לפני שהם יוצאים מהמנורה. ללא אור אולטרה-סגול, אין אוזון. פשוט כל כך.
מניעת התלקחויות
אם אתם עובדים באזורים מסוכנים, אי אפשר להשאיר צינורות זכוכית חשופים. זה מסוכן מדי.
אנו מכסים את כל המנורה במעטפת מגנה. זו כמו מגן שמונע מהאדים הדליקים לגעת במשטח החם של הקוורץ, ומונע מנוזלים קורוזיביים לפגוע בציוד שלכם.
אך המעטפת היא רק חלק מהפתרון. הסכנה האמיתית נמצאת בנקודות החיבור. אם החיבורים שלכם לא חזקים, יהיו דליפות. אנו מוודאים שכל חיבור חשמלי מבודד לחלוטין מהאטמוספירה. ללא דליפות, ללא התלקחויות, ללא פיצוצים.
המציאות
יש כאן ויתור אחד: כשאתם מכסים את מקור החום במעטפת, חלק מהאנרגיה נחסמת. תרגישו ירידה קלה ביעילות המנורה לעומת מנורה רגילה.
זה לא בעיה גדולה, אך צריך להביא זאת בחשבון. אולי תצטרכו להגדיל את ההספק של המנורה, או להקריב אותה קצת יותר קרוב לחומר שאתם רוצים לחמם, כדי להגיע לטמפרטורה הרצויה.
עוד דבר: כשהמנורות פועלות בהספק מלא, המעטפת שלהן נהיית חמה מאוד. ודאו שהמסגרות שלהן עמידות מספיק כדי לעמוד בחום הזה. ובבקשה, בדקו את חומרי האטימה שלכם כל 500 שעות. אם חומר האטימה נפגע, המנורה שלכם כבר לא “עמידה לפיצוצים”. שמרו על חומרי האטימה במצב טוב, ותהיו בסדר.