בואו נדבר על הכיסויים הקרמיים לגלאי ה-IR
כשמדובר בתהליכי ייבוש וחימום של חומרים מבוססי חצאי מוליכים – בעיקר עם המעבר לתהליכים ללא עופרת – ניהול החום הופך לאתגר לא קטן. זו הנקודה בה נכנסים לתמונה הכיסויים הקרמיים.
קל לחשוב שמדובר רק ב”מחזיקים” לגלאי ה-IR. אך בפועל, הם מבצעים תפקיד חשוב מאוד – הם מונעים מהחיבורים במתח גבוה להתקרב לשלדה של המכשיר, ומונעים מהשלדה לספוג את כל החום העצום.
למה להשתמש בחומרים קרמיים עם תכולת אלומינה גבוהה?
אנו מעדיפים להשתמש בחומרים קרמיים עם תכולת אלומינה גבוהה מסיבה פשוטה: הם אינם נשברים.
חשבו על גלאי גלים קצרים – המקום בו החוט הטונגסטן נוגע בחוט העופרת נהיה חם מאוד. אם החום הזה יעבור לחוטי החשמל, יהיו לנו בעיות.
ראיתי אנשים שמנסים לחסוך כסף על ידי שימוש בחומרים זולים או בחומרי בידוד באיכות נמוכה. זה לא מסתיים טוב – חומרי הבידוד נמסים, החיבורים מתחמצנים, והמערכת שלכם נהרסת מוקדם מדי. זה לא שווה את הסיכון.
להיות “ירוקים” – בלי לאבד את ההספק
כולם מדברים על תהליכי ייבוש “ידידותיים לסביבה” ו“ללא עופרת”. אך עבורנו, מדובר בעצם בשאלה של צפיפות האנרגיה.
חימום באמצעות גלי IR הוא טוב, מכיוון שהוא ישיר – אין צורך לחמם את כל החדר כמו בתנור רגיל; החום פוגע ישירות בחומר שצריך להיחמם.
מכיוון שהכיסויים הקרמיים מצליחים להתמודד כה טוב עם החום, אנו יכולים להגדיל את ההספק מבלי לדאוג לבעיות חשמליות. כך, הוופרים שלכם מתחממים מהר יותר, ואתם משתמשים בפחות אנרגיה בסך הכל. זו דרך טובה לעשות זאת.
החיסרון: יש לטפל בהם בזהירות
החומר הקרמי יציב, אך הוא שביר. אם הטכנאי יהיה גס מדי במהלך החלפת הלומינה, או אם החיבורים יהיו חזקים מדי, הכיסוי עלול להישבר. וכשהוא נשבר… חומרי הבידוד שלכם נעלמים.
עצתי? בדקו היטב את ההתאמות המכניות. ודאו שיש מספיק מרווח בתוך המארז. החומר הקרמי צריך מעט מרווח כדי להתרחב כשהוא נהיה חם – אחרת הוא עלול להישבר.