עצרו את התנורים החשמליים שלכם מלהינזק: האמת לגבי אטימת החוטים
אם אי פעם עבדתם עם תנורים חשמליים לחימום החוץ, אתם יודעים שהם נמצאים במצב של “מלחמה” תמידית. מצד אחד, יש את הלחות שמנסה לחדור פנימה; מצד שני, יש את החום העצום שמנסה לעצור אותה. רוב האנשים חושבים שהרכיב שנהרס ראשון הוא רכיב החימום. זה לא נכון. הבעיה האמיתית מתחילה בדיוק בנקודה שבה החוטים החשמליים נכנסים למארז של התנור. אני רואה את זה כל הזמן – מישהו קונה תנור זול, האטימות שלו נהרסת לאחר מספר שימושים, ופתאום הלחות חודרת פנימה. ואז – בום – יש קצר חשמלי.
למה האטימות נהרסת בסופו של דבר?
חשבו על מה שקורה בתוך התנור. יש שינוי טמפרטורות עצום בנקודת החיבור של החוטים. בפנים יש חום עצום, ובחוץ – קור (וכנראה לחות). גומיות או סיליקונים זולים לא יכולים לעמוד בזה. הם מתקשים, הם מתכווצים… וכשהאטימות אובדת, המים חודרים פנימה. כשזה קורה, יש סיכוי לחמצון ולקצרים חשמליים. אנו פותרים את זה על ידי שימוש בחומרים עמידים – פלואורוסיליקון בעל עמידות גבוהה או אפוקסי מיוחד. חומרים אלו נשארים מחוברים למארז, גם כשהמתכת מתרחבת ומתכווצת כתוצאה מהחום. בלי חומרים אלו, האיטום של התנור פשוט לא יעמוד בעומס.
המלכודת של “מספיק טוב”
רבות מחברות הייצור משתמשות בגומיות סטנדרטיות. הבעיה? הן לא תואמות בדרך כלל את גודל החוטים. גם פער קטן – חצי מילימטר – יכול לאפשר לאדי מים לחדור פנימה. לכן אנו משתמשים באטימות מיוחדת, שיוצרת מחסום אטום לחלוטין. אבל אי אפשר פשוט להגדיל את רמת האטימות עד רמה גבוהה מדי. אם האטימות קשה מדי, הרטטים הטבעיים של התנור יכולים לשבור את החוטים. אם האטימות רפויה מדי, יש דליפות. זו איזון עדין שדורש כלים מתאימים וחורים מדויקים במארז.
הקורבן
האמת היא שאטימה חזקה גורמת לכך שנקודת החיבור תהיה גדולה יותר. זה גם אומר שתיקונים בשטח הם קשים. מכיוון שהאטימות חזקה מאוד, אי אפשר פשוט לשלוף את החוטים ולהחליפם. אם הכבל נקרע, צריך להחליף את כל החלק האטום של התנור. זו בחירה – צריך לוותר על קלות התחזוקה, כדי לקבל תנור שלא יקרוס בפעם הראשונה שירד גשם. לדעתי, זו בחירה שאני אעשה בכל פעם.