למה אנו עוזבים שימוש באוויר חם לטובת קרינת אינפרא-אדום בייצור סנסורים ביולוגיים
כשמייצרים סנסורים ביולוגיים, צריך לעבוד עם שכבות אורגניות שהן עדינות מאוד. יש צורך לייבש אותן בצורה נכונה. במשך שנים, השיטה הסטנדרטית הייתה להשתמש באוויר חם כדי לחמם את השכבות האלו.
אבל באמת? זו בעיה גדולה.
חשבו על עקרון החימום באמצעות אוויר – מחממים את האוויר, והאוויר מחמם את החומר. זה תהליך עקיף ואיטי. זה כמו לנסות לחמם חדר על ידי חימום המסדרון קודם.
לעומת זאת, נורות אינפרא-אדום משנות את התמונה. האנרגיה עוברת ישירות מהנורה לחומר, בלי צורך לחכות שהאוויר יתחמם.
הקושי שבהמתנה
אם עבדתם עם מערכות של אוויר חם, אתם יודעים את התחושה המעצבנת הזו – צריך לחכות שכל החדר יתחמם, כדי שהחומר יגיע לטמפרטורה הרצויה. בייצור של חצאי מוליכים, זמן ההמתנה הזה יכול להיות משמעותי מאוד. זה פוגע בלוח הזמנים שלכם.
נורות אינפרא-אדום מגיעות להספק מלא תוך מילישניות. זה מאוד מהיר.
ראינו שזמן ההכנה יורד ב-70% עד 90%. זה אומר שניתן לעבד יותר חומרים, בלי צורך לרכוש מכונות גדולות יותר או להשתמש ביותר שטח.
להשיג את התוצאות הטובות ביותר
עבור ייצור סנסורים ביולוגיים, אנו משתמשים בנורות אינפרא-אדום בעלות גל אור קצר. הן מרכזות את האנרגיה באזור מסוים, כך שהחום מגיע דווקא למקום שבו צריכה להתרחש התגובה הכימית.
כדי שהכל יהיה נקי, אנו משתמשים במעטפות מקוורץ סביב הנורות – כך אין סיכוי לזיהום.
יש עוד דבר אחד שצריך לקחת בחשבון: אם עובדים בהיקף גדול, לא ניתן פשוט להפעיל את הנורות וללכת. קרינת אינפרא-אדום מהירה מאוד – אולי מהר מדי. צריך שליטה טובה על הטמפרטורה. בלי שליטה כזו, עלולים להיווצר פגמים בחומר. וזו טעות שאפשר לעשות רק פעם אחת.
ההתחשבויות הנדרשות
קרינת אינפרא-אדום אינה “קסם”. היא מופנית לכיוון מסוים. אוויר חם, לעומת זאת, יכול לחמם כל דבר, ללא קשר לצורתו. קרינת אינפרא-אדום דומה יותר לפנס – היא מחממת רק את מה שנמצא בטווח הראייה שלה. זה אומר שצריך להיזהר מאזורים “קרים” בחומר.
אולי יהיה צורך להשתמש במחזירי אור כדי שכל החומר יתחמם באופן שווה. ואם החומר יש בו שקעים או חורים עמוקים? קרינת האינפרא-אדום לא תגיע לשם. במקרים כאלו, עדיף להשתמש במערכת היברידית, כדי לא לקבל פגמים בחומר.