למה אנו חושפים את מחממי האמבטיה שלנו לתנאי לחות גבוהה
חדרי האמבטיה הם בעצם “חדרי עינויים” עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, טיפות מים שנופלות מכל מקום, והטמפרטורות משתנות במהירות – מקור לחוץ לחום קיצוני. ברשימת המאפיינים של המכשירים ניתן לראות את הסיווג IPX5. זה אומר שהמכשיר יכול לעמוד בפני זרם מים ולהמשיך לעבוד. אבל יש כאן בעיה: סיווג זה הוא רק הערך שנקבע במעבדה. האם המכשיר יוכל לעמוד בתנאי ביתיים למשך שלוש שנים? זו כבר סיפור אחר לגמרי.
הצד המסוכן של האדי מים
המים עצמם ברורים – כשרואים טיפה, ניתן לנגב אותה. אבל אדי המים? אלו האויב האמיתי. אדי המים קטנים מאוד, והם יכולים לחדור דרך חורים שמים נוזליים אינם יכולים לעבור דרכם. הם נכנסים לתוך המחמם, נשארים על החיבורים החשמליים, ונדבקים לנורות האינפרא-אדום. לאחר מכן הם מתעבים. פתאום יש לחות במקומות שבהם אין לה צורך, וזה יוצר דרך לחשמל להגיע למקומות שבהם הוא לא אמור להגיע. זו הסיבה שהמחמם עלול להיהרס. לכן אנו לא פשוט מרססים את המכשירים במים וזהו. אנו משתמשים במבחני עמידות לתנאי לחות גבוהה. אנו מחשיפים את המחממים לחום קיצוני וללחות גבוהה במשך מאות שעות. אנו גורמים לחומרי האטימה להתרחב ולהתכווץ שוב ושוב. אנו רוצים לראות אם החומרים האלו יישברו או ייקרעו לאחר שישה חודשי שימוש. אנו מעדיפים שהם יישברו במעבדה, ולא בתקרת הבית שלכם.
מציאת נקודת השבירה
אנו מחפשים שתי דברים עיקריים: קורוזיה וכישלון חשמלי. אנו לוחצים על המכשירים עד שהם נרטבים לחלוטין. אם הלחות פוגעת בחומרים שמכסים את החוטים או בחיבורים, המכשיר נהרס. זה פשוט מאוד. יש גם את גורם החום. נורות אינפרא-אדום יוצרות חום עצום. עם הזמן, החום הזה יכול לייבש את חומרי האטימה, ולגרום להם להיות שבירים. אם החומרים אינם מתאימים, ההגנה IPX5 שהבטחנו פשוט נעלמת. אנו מבדקים עד שאנו בטוחים שחומרי האטימה נשארים גמישים.
האיזון הנכון
זה נשמע פשוט – צריך רק לאטום הכל היטב, נכון? לא בדיוק. אם מאטימים את המחמם יותר מדי, הרכיבים החשמליים לא יוכלו לנשום. הם יתחממו יותר מדי וינהרסו. זו בעצם משחק של איזון – צריך אטימה מספקת כדי למנוע חדירת אדי מים, אך גם צריך אפשרות לאוורור כדי שהרכיבים החשמליים יישארו קרים. המטרה היא מחמם שאינו דולף, אך גם אינו נהרס מבפנים.